ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' עירית חיפה ואח'

פסק דין

1.התובעת הינה חברה לביטוח אשר בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו ביטחה רכב מ.ר. 88-616-23 שהיה בבעלות התובעת 2.

ביום 9.5.08, בשעות הערב, נסע הרכב בחיפה, כאשר לפתע נשמעה מכה חזקה בתחתית הרכב ונמצא כי במקום בור כתוצאה ממכסה ביוב שאינו במקומו (להלן – "האירוע"). כתוצאה מהאירוע נגרמו לרכב נזקים קשים אשר הובילו להשבתתו.

התובעות טוענות כל על הנתבעות להשיב לתובעת 1 את ששילמה לתובעת 2, מכוח חבותה על פי הפוליסה, בניכוי שרידי הרכב וכן עליהן לשלם לתובעת 2 את סכום ההשתתפות העצמית בו חוייבה בגין הפעלת הפוליסה. סה"כ, עומדים הסכומים האמורים, נכון למועד הגשת כתב התביעה, על סך של 19,944 ₪.

2.כתב התביעה הוגש, לכתחילה, נגד הנתבעת 1 ונגד חברת חשמל, כנתבעת נוספת. ביום 9.3.11 נמחקה התביעה ככל שהיא נגעה לחברת החשמל, זאת בהסכמת הצדדים.

בהמשך, הוספה הנתבעת 2 וזאת טענת הנתבעת 1 כי במקום השוחה המדוברת בוצעו עבודות על ידי הנתבעת 2.

הנתבעת 1, מתוקף אחריותה הכוללת על שטח העיר, והנתבעת 2, מתוקף אחריותה על השוחה אשר גרמה לנזק, נתבעו לשלם עבור הנזקים כאמור. הנתבעת 1 טענה כי יש להטיל את מלוא האחריות על הנתבעת 2 ואילו הנתבעת 2 טענה כי כלל לא עבדה במקום.

3.הצדדים לתביעה הגישו הסכמה דיונית שאושרה ביום 12.6.11, לפיה לא יגישו תצהירי עדות ראשית וכי פסק הדין יינתן על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, על סמך עדויות שיישמעו בבית המשפט.

4.שמעתי את נהג רכב התובעות וכן את העדים מטעם הנתבעות.

אחר אלה, הגעתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעת 1 בתשלום מלוא הנזקים, בניכוי שיעור מסויים בגובה אשמו התורם של נהג רכב התובעות ותוך דחיית התביעה בכל הנוגע לנתבעת 2 והכל כפי שמצאתי לנכון לפרט, בקצרה, להלן.

5.התובעות פעלו בהתאם לממצאי בירור שערכה הנתבעת 1 בעצמה. בתחילה, הוגשה התביעה נגד חברת חשמל, בהתאם לדברים שנמסרו מפי בעלי תפקידים אצל הנתבעת 1. בהמשך, ושוב על פי מידע שמסרו בעלי תפקידים אצל הנתבעת 1, תוקנה התביעה ונוספה הנתבעת 2.

לא הוכח כלל ועיקר כי הנתבעת 2 עבדה במקום בעת הרלוונטית ואף לא הוכח כי יש לה נגיעה כלשהי לשוחה המדוברת. העד מטעם הנתבעת 2 מסר כי הכבלים המצויים בשוחה אינם של הנתבעת 2 ולא הובאה כל ראיה הקושרת את הנתבעת 2 לשוחה או הסותרת את עדותו זו.

משכך, דינה של התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבעת 2, להדחות.

6.אשר לאחריות הנתבעת 1, מעדות עד הנתבעת 1 עלה כי הפניית האצבע המאשימה כלפי חברת חשמל ולאחר מכן כלפי הנתבעת 2 נבעה מהשערות, במקרה הטוב. לא נערכה כל בדיקה מסודרת במשרדי העירייה, הגם שמן העדויות עלה כי ניתן היה לאתר היתרים ו/או מידע אחר הנוגע לבעלי השוחה ולהיתרי עבודה אשר ניתנו במקום (פרוטוקול, עמ' 5, ש' 9).

סעיף 235 לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע את אחריותה הכוללת של העירייה להסיר ולמנוע מכשולים ברחובותיה. מכוחו אחראית הנתבעת 1 לתחזוקת רחובות העיר ובהם גם כבישיה, כפי שנקבע, לא פעם, בשורה ארוכה של פסקי דין בנושא. עד הנתבעת 1, מר דורון יעקובי, אף הודה בעדותו כי השוחה הינה בבעלות עיריית חיפה. גם אם הכבלים שבתוך השוחה אינם של העירייה, אין העירייה יכולה להתנער מאחריותה לתקינות השוחה ומעבר לכך, מאחר שמלוא הידע בדבר עבודות המבוצעות בתחומה מצוי אצלה, אין היא יכולה להשימע בטענה כי התובעות הן שאחראיות לאתר את מי שביצע עבודה באותה שוחה.

לכך יש להוסיף את העובדה כי הנתבעת 1 היא שתיקנה, בפועל, את המפגע.

7.לאור האמור, אני מוצאת להטיל את האחריות לנזק לפתחה של הנתבעת 1, אך תוך ייחוס אשם תורם בשיעור של 10% לנהג רכב התובעות, אשר צריך היה להתאים עצמו לתנאי הדרך ובנסיבות, להאט נסיעתו, ולהביט אל מרכז הכביש, שם היתה השוחה.

8.הנתבעת 1 תשלם לתובעות סך של 19,944 ₪ בניכוי 10% אשם תורם, סה"כ 17,950 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

מתוך הסכום האמור, תקבל התובעת 2 את סכום השתתפותה העצמית לאחר ניכוי 10%, 1,215 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד בו שולם ועד למועד התשלום היום, בפועל.

בנוסף, תשלם הנתבעת 1 את הסכומים כדלקמן: